<h1>אהל מועד שער איסור והיתר דרך ו'</h1>
<h2>דף ק.</h2>
בכל מקום שאומרין חתיכה עצמה נעשית נבלה כל דינה כדין האיסור שנאסרה בשבילו לפי' מלח שנפל בחלב ואח"ך נפל בקדירה אע"פ שנתן טעם בקדירה אין דנין אותה אלא כאלו כולה חלב לפי' אם יש בקדירה ס' לבטל המלח מותר אע"פ שטעם המלח נרגש בכוחו משנים, אומר ר"י שאין אומרי' חתיכה עצמה נ"נ לאסור מה שתתן בו טעם אלא בשיש בפליטתה מן האיסור שנאסרה בו ואעפ"י שאין בפליטת האיסור כדי לאסור כיון שפליטתה ניתך בין התר ואיסור ויש בין שניהם כדי ליתן טעם והיא נעשית נבלה להצטרף באיסור משום כך אוסרת אבל אם אין בפליטתה מן האיסור כלל אינה אוסרת ע"כ ומזה הטעם היתר צלי בקליפה כל שלא בלע אלא איסור שאינו מפעפע בחלב ודם ואיסור הבלוע אם הוא מדברים המפעפעין בשומן וחלב אע"פ שבלוע הוא אפי' בלא רוטב יוצא מחתיכה לחתיכה כל שנוגע חם בחם או בצלי ולא סגי ליה אפילו בנטילת מקום. נטילת מקום הוא עמוק מן הקליפה ובקליפה מעמיק יותר מן הגרידה, יורה של חלב רותח שנסתלקה מן האור ונפל לתוכה בשר סלקה לאלתר אע"פ שהיא בולעת מיד אינה פולטת דבשר קשה וחלב רך והוא נוח לבלוע קודם שיפלוט והילכך הבשר אסור והחלב מותר הואיל וסלק מיד הבשר ואם נח החלב מרתחו קודם שיסלק הבשר אף החלב אסור מפני שמיד שנח הפליט הבשר מה שבתוכו, אע"פ שלגבי בב"ח אנו מחמירים לומ' חתיכה עצמה נ"נ א"א כן בשאר האיסורים ולמה החמירו בבב"ח לפי שכ"א בעצמו מותר ונאסרין כשנתבשלו יחד ומעתה חתיכה זו בב"ח הוא והויא כחתיכת נבלה ורבינו ברוך ורבים פסקו כדברי האומ' שבכל האיסורים אמרינן חתיכה עצמה נ"נ וכן פסק הרא"ה ורשב"א פסק כרבינו אפרים שכתב שאין אומרים כן אלא בב"ח ויש לו הרבה ראיות בזה וכן הורה למעשה ודין זה יתבאר עוד בנ"ח מדרך ח' ורוב החכמים מודי' דלא בלח ובלול בבלול כמו קמח של התר שנתערב בשל איסור א"א ח"ע נ"נ וזהו שאמרו מין במינו וד"א רואין את מינו כאלו אינו ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו ויש מחמירין אפילו באיסור לח.
<h2>דף קג:</h2>
כל הבשר חוץ מבשר דגים וחגבים אסור בין לאכלו בין לבשלו בחלב ואסור באכילה ואסור מד"ס ואסור אפי' בהנאה ותמה מהר"מ שלא אסרה אלא באכילה ואפי' בשר בהמה בחלב שלא אסרה תורה אלא דרך בישול בישל ולא אכל חייב ומבושל נקרא כל שהגוי אוכלו מחמת בישולו, ג' פעמים הזהירה תורה על בב"ח א' לאיסור בישול וא' לאיסור אכילה וא' לאיסור הנאה וקוברין אותו ואפרו אסור כאפר כל הנקברין.
<h2>דף קד:</h2>
וחכמים אסרו להעלות בשולחן שהוא אוכל עליו אפי' עוף וגבינה גזירה שמא יעלה בשר בהמה עם גבינה בתוך אלפס רותח דהו"ל מבושל. שני אכסנאין בנ"ו, כת' הרמב"ן בבב"ח דלא בדילי אינשי לפי שכל אחד בפני עצמו מותר גזרו גזירה שלא להעלותו על שולחן א' וכן בתרומה הואיל ונאכלת לכהן מה שלא אסרו כן בשאר איסורי תורה ואפי' ביי"ן והילכך בפת שאפאה עם צלי גזרו הואיל ויש בו מעט כח בשר שלא לאכלה בכותח ולא משום דריחא מילתא היא דא"כ אפי' בפני עצמה תהא אסורה וכדאמרי' [פסחים ל' ע"ב] אין שטין וגו'.
מי שאכל גבינה ורוצה לאכול בשר צריך נט"י וקינוח פה או מדיח פיו במשקין ודוקא בלילה אבל ביום אם רואה שידיו נקיות ואין שומן הגבינה נדבק בהם א"צ נטילה ודין חיה כדין בהמה ועוף וגבינה נאכלין באפיקורן פי' דרך הפקר בלא קינוח הפה ובלא נט"י אא"כ רואה שידיו צריכין הדחה או שמרגיש בפיו שצריך קינוח אבל מן הסתם אינו צריך. מי שאכל בשר אסור לאכול מיד גבינה אפי' בקינוח והדחה אלא צריך שימתין שיעור סעודה אחרת דהיינו שש שעות ואפי' שהה שיעור זה צריך הדחה וקינוח הפה שחוששין מן הסתם כ"ש שאם חושש בשיניו שאסור לאכול גבינה ולא חשבינן ליה כמעוכל שומן אע"פ שנתך דינו כבשר שלא חלקו בדבר אבל עוף מותר לאכול גבינה מיד לדעת רבים וראוי לחוש לדעת הר"מ שאוסר לאכול גבינה אחר בשר עוף עד סעודה אחרת ויהיה דינה כבהמה לדבר זה ויש גאון שמיקל ומתיר לאכול גבינה אפי' מיד שאכל בשר בהמה והוא שיקנח פיו ונוטל ידיו שלא הצריכו לשהות אלא למי שלא קנח פיו ולא נטל ידיו וכל החכמים חולקין בזה. מי שאכל גבינה ורוצה לאכול בשר מדיח ידיו ומקנח פיו כמ"ש בנ"ב וקינוח הפה הוא בכל דבר בין בפת בין בדברים אחרים חוץ מן הירקות מפני שהם רכים ואינן מקנחין החך והפה וחוץ מתמרים וקמח מפני שבחיך הם נדבקים ואינן מקנחין אותו וקינוח הוא אפי' ביום לפי שאינו רואה מה שבין שיניו וביום אם ידיו נקיות אין צריך נט"י כמ"ש.
<h2>דף קז:</h2>
צריך לאדם להיות מפה מיוחדת לבשר ומפה לגבינה שלא יהיו נוגעין לכלוכי הבשר שבמפה בגבינה או בלחם ויאכל בתפיסה אחת בשר וגבינה ואסור לחתוך גבינה אפי' בסכין צוננת שרגילין לחתוך בה בשר שמא ידבק השומן של בשר הקרוש שעל פניה בגבינה. שני אכסנאין אוכלין על שולחן א' זה בשר וזה גבינה ואין חוששין והוא שאין מכירין זה את זה אבל מכירין יש לחוש שמא יתן הא' לחבירו ויפשע ויאכל ואפי' בעוף וגבינה שאין אסור אלא מדרבנן אסור ואם עשו היכיר בזה מותרין לאכול בשולחן א' אפי' בשר בהמה וגבינה שלא יבואו לידי פשיעה הואיל ועשו היכיר ביניהם.
<h2>דף קח.</h2>
בכל מקום שאומרין חתיכה עצמה נעשית נבלה כל דינה כדין האיסור שנאסרה בשבילו לפי' מלח שנפל בחלב ואח"ך נפל בקדירה אע"פ שנתן טעם בקדירה אין דנין אותה אלא כאלו כולה חלב לפי' אם יש בקדירה ס' לבטל המלח מותר אע"פ שטעם המלח נרגש בכוחו משנים, אומר ר"י שאין אומרי' חתיכה עצמה נ"נ לאסור מה שתתן בו טעם אלא בשיש בפליטתה מן האיסור שנאסרה בו ואעפ"י שאין בפליטת האיסור כדי לאסור כיון שפליטתה ניתך בין התר ואיסור ויש בין שניהם כדי ליתן טעם והיא נעשית נבלה להצטרף באיסור משום כך אוסרת אבל אם אין בפליטתה מן האיסור כלל אינה אוסרת ע"כ ומזה הטעם היתר צלי בקליפה כל שלא בלע אלא איסור שאינו מפעפע בחלב ודם ואיסור הבלוע אם הוא מדברים המפעפעין בשומן וחלב אע"פ שבלוע הוא אפי' בלא רוטב יוצא מחתיכה לחתיכה כל שנוגע חם בחם או בצלי ולא סגי ליה אפילו בנטילת מקום. נטילת מקום הוא עמוק מן הקליפה ובקליפה מעמיק יותר מן הגרידה, יורה של חלב רותח שנסתלקה מן האור ונפל לתוכה בשר סלקה לאלתר אע"פ שהיא בולעת מיד אינה פולטת דבשר קשה וחלב רך והוא נוח לבלוע קודם שיפלוט והילכך הבשר אסור והחלב מותר הואיל וסלק מיד הבשר ואם נח החלב מרתחו קודם שיסלק הבשר אף החלב אסור מפני שמיד שנח הפליט הבשר מה שבתוכו, אע"פ שלגבי בב"ח אנו מחמירים לומ' חתיכה עצמה נ"נ א"א כן בשאר האיסורים ולמה החמירו בבב"ח לפי שכ"א בעצמו מותר ונאסרין כשנתבשלו יחד ומעתה חתיכה זו בב"ח הוא והויא כחתיכת נבלה ורבינו ברוך ורבים פסקו כדברי האומ' שבכל האיסורים אמרינן חתיכה עצמה נ"נ וכן פסק הרא"ה ורשב"א פסק כרבינו אפרים שכתב שאין אומרים כן אלא בב"ח ויש לו הרבה ראיות בזה וכן הורה למעשה ודין זה יתבאר עוד בנ"ח מדרך ח' ורוב החכמים מודי' דלא בלח ובלול בבלול כמו קמח של התר שנתערב בשל איסור א"א ח"ע נ"נ וזהו שאמרו מין במינו וד"א רואין את מינו כאלו אינו ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו ויש מחמירין אפילו באיסור לח.
טפת [חלב] שנפלה על חתיכה של בשר בקדירה של מים חמים אע"פ שאין חום זה ראוי לבשל מבליעין ומפליטין הם שהרי בחום בית השחיטה חששו כ"ש בחום כלי שני והילכך לכל חם שע"י האש חוששין ואפי' אין היד סולדת בו וכ"כ רשב"א ומשערין (ו)אם יש שם ס' בכל הקדירה כדי לבטל החלב מותר והוא שהיתה הקדירה מכוסה והיתה החתיכה כולה או מקצתה משוקעת ברוטב אע"פ שאינה מכוסה משערין ג"כ במים שבקדירה, לא כסו הקדירה ולא היתה החתיכה משוקעת ברוטב מחמירים בה ומשערין בחתיכה עצמה ואין מתירין אותה בקליפה לפי שיש בה לחלוח ואינו דומה לצלי, חתי' זו אם אין בה ס' נעשית היא עצמה כנבילה והקדירה אשר היא בתוכה וכל קדירה אשר תפול שם צריכה ששים מכל החתיכה ואפי' יש בקדירה ס' אין החתיכה עצמה חוזרת להיתרה אלא אם מכירה זורק אותה.
<h2>דף קט:</h2>
אע"פ שכחל שבשלו בחלבו מותר קיבה שבשלה בחלבה אסורה לדעת הרש"י אפי' לאחר שחזרו בהן האסורין ומה הפרש בין זה לזה זה כנוס במעיו דהא מעלמא אתיא ליה וחלב שבכחל לא אתיא ליה מעלמא והו"ל חלב שחוטה דלא אסור אלא מדרבנן ולדעת הגאון ר"י אחר חזרה שרי דחלב שבקיבה כפרש בעלמא הוא חשוב ובזה לא נראו דבריו וכבר דיברנו בדין זה בנ"א מדרך זה.
הכחל אינו אסור מה"ת שאין בשר שנתבשל בחלב שחוטה אסור מה"ת אלא מדרבנן ויש באיסור כחל ד' דינים, א'גאם צלאו בפני עצמו ב'גצלאו עם בשר אחר ג'גבשלו בפני עצמו, ד'גבשלו עם בשר אחר, דין ראשון בא לצלותו בפני עצמו לדעת ר"ת צריך קריעה כל דהוא כדי למרק קצת החלב וזהו שתי וערב, צלאו בלא קריעה כלל קורעו לאחר צלייתו שתי וערב וטחו בכותל או משים אותו תחת המכבש שקורין פרימש"א כדי שיצא חלבו ויש מתירין אותו לצלי אפי' לכתחי' בלא קריעה כלל וראוי להחמיר, דין שני בא לצלותו עם בשר אחר לדברי המקילין בצלי בפני עצמו מותר לכתחילה אפי' עם בשר בלא קריעה ולדברי המחמיר קורעו שתי וערב וטחו להוציא חלבו ואח"ך נותן הבשר בין למטה בין למעלה כנגד זנב השפוד, לא קרעו אלא או שתי או ערב נותן הבשר כנגד זנב השפוד והכחל למטה ויגביה זנב השפוד כשיתננה בתנור ואם עבר וצלהו עם בשר בלא קריעה כלל מותר ואע"פ שהכחל למעלה והבשר למטה ונר' לרשב"א שכן הדין לענין מליחתו דין שלישי בא לבשלו בפני עצמו לכתחילה צריך לקרוע שתי וערב יפה וטחו בכותל להוציא חלבו, קרעו קצת דהיינו שתי וערב ובשלו לעצמו אסור ולדעת הגאון ר"י מותר אפי' לא קרעו כלל אבל צריך לקרעו אחר בישולו חיתוך יפה דהיינו שו"ע ומותר באכילה, אבל לכתחי' אסרוהו לבשלו בלא קריעה אפי' בפני עצמו אע"פ שחלב שחוטה לא נאסר לאוכלו עם הבשר מן התורה, דין רביעי בא לבשלו עם בשר אחר בקדירה קורעו שו"ע חיתוך יפה וטחו בכותל כדי שיצא כל חלבו ואחר כך מותר לבשלו עם בשר אחר, לא קרעו ובשלו עם בשר אסור הכל אם אין שם ס' דקי"ל [לעיל צ"ז ע"ב] כחל בס' וכחל מן המנין וכחל עצמו אסור שמא לא יצא ממנו כל חלבו והבשר נתן בו טעם ונעשית כחתיכת נבלה ולעולם אסור כל קדרה שיפול בה עד שיהא בה ס' והוא ישאר בה לעולם באיסורו ולמה חלקו בין בשלו לעצמו לבשלו עם בשר משום דבהדי בשר מחלף בחלב בעלמא אבל באפי' נפשיה דחלב דידיה הוא לא מחלף בחלב דעלמא, כת' בעה"ת לדעת ר"ת כחל שקרעו שו"ע מותר לקדירה אפי' עם בשר לא קרעו כי אם שתי או ערב מותר בדיעבד אבל לצלי מותר לכתחילה בלא קריעה כלל והוא לקדירה בלא בשר דחלב הנפלט אע"פ שחוזר ונבלע אין בכך כלום כיון שלא נשתנה טעמו מחמת בשר אחר ע"כ, נפל הכחל ליורה של חלב רותח צריך בחלב ס' מכל הכחל וחלב הכחל אינו עולה למנין ס' לפי שאינו ניכר כמה הוא ומה שהתירו בדיעבד צליית הכחל אע"פ שלא קרעו עם בשר בשפוד א' אנו למידין שמותר לחתוך בשר חם בסכין שחתך בו הכחל וכן הדין לאכול זה בכלי שאכל זה.
<h2>דף קיא:</h2>
קערה שאכל בה בשר חם ובו ביום נתן בה דגים בעודן חמים לאחר שהודחה יפה מותר לאוכלן בחלב דנ"ט בנ"ט הוא ואיסור טעמו ולא ממשו אינו אלא מדרבנן וכי גזרו בנותן טעם לבד וכן הדין בקדירה שבישל בה בשר ובו ביום בישל דגים והתר זה אינו אלא בדבר שמתחלתו התר ועובר לשני טעמים עד שלא יבא האיסור בדגים שעלו ואין לנו בזה אלא שלשה והם קדשים ובב"ח וכלים שבלעו חמץ קודם איסורו שהתירו להגעילן קודם הפסח אפי' פחות מס' ובבשר בחלב ובקדשים דוקא בדיעבד מותר אבל לכתחי' אסור להעלות דגים לקערה של בשר כדי לאוכלם בכותח אבל בחמץ מותר לגרום נ"ט בר נ"ט קודם שיגיע זמן איסורו וזהו שמגעילין קודם הפסח כלים הבלועין מחמץ וזה יתבאר בנ"ג מדרך ט', המדיח קערה חולבת וקערה של בשר יחד בכלי א' של מים רותחים אם קודם הדחה זו קנחו הקערות יפה אומ' להן רמב"ן והאחרונים שאפי' הן בני יומן הכל מותר שאע"פ שהמים רותחין שהרי הקערה של בשר נותנת טעם במים והמים הוו נ"ט בר נ"ט ומותר לאוכלן או לערב אותם עם חלב ממש ולפי' אין הקערה של חלב אוסרת אותן המים שאף לגבי דידה נמי הוו המים נ"ט בנ"ט ומותר בדיעבד וכת' שבה"ת שאסר זה נשתבש ולענ"ד לא נשתבש אבל יפה כיון שהרי המים קבלו הטעם השני מאיסור בב"ח ואין כאן נ"ט שני בהתר ואין אנו מתירין בדגים אלא מפני שקבלו הטעם השני בהיתר כמו שיתבאר בני"ד מדרך ח' והסכימו כל האחרונים שאם היה מן הבשר או מן הגבינה דבק בקערה אם אין ס' במים כדי לבטל אע"פ שאין המים חמים כ"כ שתהא היד סולדת בהן הכל אסור שאפי' בחום שאינו ראוי לבשל חוששין כמו שיתבאר בראש ני"ג מדרך זה. [קי"ב ע"א] חבית של מלח אין מניחין אותו אצל כד של חלב שחוששין שמא יפול החלב על המלח ומולח בו ואסור והר"מ מפרש הטעם מפני שהמלח ישאוב החלב.
<h2>דף קיב.</h2>
התרדין טבען למשוך הבלוע ואם חתכן בסכין שיש בו טיחת בשר אסור לאוכלן בחלב ואם נטל מקומן לא יועיל בהן קליפה ואסור לאוכלן עם חלב וכן בצנון ובצל ושומין ושאר הדברים החריפין שחתכן בסכין שיש בו טיחת בשר אסור לאוכלו בחלב ואם נטל מקומן שזהו שיעור כדי קליפה עבה מותר ויש אוסר כלו כדרך שאסרו בקורט של חלתית. הדיח הסכין תחי' וחתך בו וטעמו שאין טעם בשר במה שחתכו בו מותר והדחה לא סגיא בצנון דאגב חורפיה דצנון בלע ואין להתירו מטעם נ"ט בר נ"ט כי זה כאלו הוי בעיניה חתך בו דבר שאין בו חריפות דיו בגרירה וזהו פחות מקליפה.
<h2>דף קיג.</h2>
בשר בהמה טהורה בחלב טמאה מותר לבשל ומותר בהנאה.
<h2>דף קיד.</h2>
מי החלב הנק' קום ובלעז שיר איסור בישולו בבשר אינו אלא מדרבנן.
<h2>דף קטו:</h2>
כל הבשר חוץ מבשר דגים וחגבים אסור בין לאכלו בין לבשלו בחלב ואסור באכילה ואסור מד"ס ואסור אפי' בהנאה ותמה מהר"מ שלא אסרה אלא באכילה ואפי' בשר בהמה בחלב שלא אסרה תורה אלא דרך בישול בישל ולא אכל חייב ומבושל נקרא כל שהגוי אוכלו מחמת בישולו, ג' פעמים הזהירה תורה על בב"ח א' לאיסור בישול וא' לאיסור אכילה וא' לאיסור הנאה וקוברין אותו ואפרו אסור כאפר כל הנקברין.
<h2>דף קטז:</h2>
אע"פ שכחל שבשלו בחלבו מותר קיבה שבשלה בחלבה אסורה לדעת הרש"י אפי' לאחר שחזרו בהן האסורין ומה הפרש בין זה לזה זה כנוס במעיו דהא מעלמא אתיא ליה וחלב שבכחל לא אתיא ליה מעלמא והו"ל חלב שחוטה דלא אסור אלא מדרבנן ולדעת הגאון ר"י אחר חזרה שרי דחלב שבקיבה כפרש בעלמא הוא חשוב ובזה לא נראו דבריו וכבר דיברנו בדין זה בנ"א מדרך זה.
החלב הנמצא בקיבה אחר שנשחטה הבהמה אפי' איסור סופרים אין בו לדעת מקצת הגאונים שפי' במאי דאמרי' פירשא בעלמא הוא דכפרש הוא חשוב ורש"י פי' פרוש ונפרד הוא וכן עיקר הילכך אם בשל הקיבה בחלבה אסור ודין זה יתבאר בסוף נ"ח ודין המעמיד בקיבה עצמה יתבאר בני"ב מדרך זה.
המעמיד בעור קיבה שחוטה אם יש בנ"ט אסור ודין זה יתבאר יותר בנ"ב מדרך ז' המעמיד (בעיי') [בעין] בחלב טריפ' או נבלה שינקה מן הכשרה מותר אבל בחלב שבקיבת כשרה שינקה מן הטרפה אסור שהכל הולך אחר הבהמה שינקה וכבר הארכנו בדין קיבה בנ"א ובנ"ח של שער זה.
